<h1>ספר התרומות שער מ"ג חלק א'</h1>
<h2>דף לז.</h2>
ועתה דע כי לדברי כולם אם עשאו לעבדו אפותיקי לשיעבוד חובו אין צריך שום הקנאה אחרת שהרי באפותיקי פסק רבא [ב"ב מ"ד ע"ב] שיש לו קול ואע"פ שלא הקנהו לו אגב קרקע ואע"פ שלא מסרו לו ולא משכו ולא הגביהו ולא הקנהו לו בכסף בשטר ובחזקה, כיון ששעבדו אצלו לחובו באפותיקי הרי הוא נקנה בו כנגד שעבודו וטורפו מן הלוקח וכדרבא דאמר עשה עבדו אפותיקי ומכרו בע"ח גובה ממנו. [אבל בשאר מטלטלי אע"ג דניידי בודאי יכול לעשותו שעבוד באפותיקי אצל מלוה, שאף בסתם כל נכסיו אחראין וערבאין למלותו דנכסוי דבר איניש אינון ערבין ביה, ולא הוצרכנו לזה אלא בזמן שרוצה להיות מוקדם לטורפים שצריך להיות הקנאתו באגב ובזה הוצרכנו למה שכתבנו למעלה אם בקנין כל המטלטלין ואע"ג דנידי באגב בלא צבורין בה להיות הקנאתן באגב קרקעות להחזיקן כקרקע להיות להן קול]. ודע כי העבד כמטלטלי דמי, וכדשלח ר' אבא לרב יוסף בר חמא [ב"ב קכ"ח ע"א] הלכה גובין מן העבדים ורב נחמן אמר אין גובין מן העבדים, ואמרינן עלה [שם ע"ב] הלכתא בכל הני שמעתא כדשלח ר' אבא לרב יוסף בר חמא, וא"ל רבינא למר זוטרא דרב נחמן מאי, א"ל אנן אין גובין תנינן, אלמא לענין גוביאנא כמטלטלי דאמו, וכדפסקינן אין גובין מן העבדים. ולכל שאר מילי דכתיבי בקרא קי"ל כמקרקעי דאמי, כגון להקנותן בכסף בשטר ובחזקה [קדושין כ"ו ע"א] ולשבועה [שבועות מ"ב ע"ב] ואונאה [ב"מ נ"ו ע"א] וכגון גזלה דפסק רב כר' מאיר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך [ב"ק צ"ו ע"ב]. וכן סברת ר"ת, ולא כהגהה שהגיה בפרק הגוזל ולית הלכתא כר' דקי"ל עבדא כמטלטלי דמי. וכל זה הוא כשעשאו אפותיקי שיש לו קול וגובהו אף מן הלוקח ואף בלא אגב, אבל אם שעבד לו כל נכסיו, כיון דעבדא איקרי נכסי [ב"ב ק"נ ע"ב] הרי הוא בכלל השעבוד אם לא מכרו, אך אם מכרו אחר שלוה ממנו אע"פ שהוא מוקדם ללוקח אינו טורפו, דבלא אפותיקי לית ליה קלא, הא אם שעבד לו כל נכסיו באגב קרקע כיון דעבדא אקרי נכסי ואית ליה קלא באגב בלא אפותיקי גבי ההוא עבד וטריף ליה, והוא שהיה עומד בתוכו, למאן דס"ל דהקנאת אגב בעבד שהולך לדעת עצמו צריך שיהא עומד בתוכו. ולאידך סברא כיון דאיתיה באגב לא צריך. אבל בשאר מטלטלי אע"פ שיכול לעשותן שעבוד באפותיקי, שהרי אף בסתם כל נכסיו אחראין וערבאין למלותו, ה"מ היכא דאיתנהו גבי לוה אבל אם מכרן אינו יכול לטרפן אף שעשאן אפותיקי אא"כ היתה הקנאתו באגב. ובזה הוצרכנו למה שכתבנו אם צריך להיותן צבורין בה היכא דלא נידי כגון בהמה להיותן כקרקע להיות להן קול כדי לטרפן מן הלוקח, ונדון בזה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
ואחרי אשר פסקנו שהמשעבד מטלטליו [אגב קרקע] יש להן דין קדימה יש לנו לדעת כמה קרקע צריך להקנאת אגב. ועל זה גרסינן [קדושין כ"ו ע"א] רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובכורים ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות, ש"מ ארבע אמות דכתיבין לאו דוקא. ותו גרסינן בפרוסבול [גיטין ל"ז ע"א] אין כותבין פורזבול אלא על הקרקע, אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהוא, א"ר חייא בר אשי אמר רב אפילו קלח של כרוב. ותו דהא אשכחן [ב"ב ק"נ ע"ב] רב פפא דאקני ליה אגב אסיפא דביתיה. מכל הני כולהו משמע דאפילו קרקע כל שהוא סגי להקנאת אגב ומקני לו על גבו מטלטלין או שטרי חובותיו. ואי לית ליה ארעא וזכה לו המלוה בתוך שדהו בקנין או באחד מן ההקנאות שקונין בהן את הקרקעות או ששאל קרקע או שכרו הרי זה מקנה לו באגבו כל מטלטלין שירצה, וכדאיתא בפרוסבול [גיטין ל"ז ע"א] דאמרינן אמר רב יהודה משאיל לו מקום לתנור או לכירה וכותבין עליו פרוסבול, והכי נמי לענין אגב בשאלה או בשכירות סגי, דכי היכי דבהקנאת קרקע כל שהוא שוין פרוסבול ואגב, וכדתני ר"ע, לענין מקום שאול ושכור נמי כי הדדי נינהו ועוד יש ראיה מעובדא דר"ג ור' יהושע שהשכירו זה לזה מקום מעשרותיהם ועל דרך אגב כמו שמפורש בפ"ק דב"מ [י"א ע"ב]. ואיכא מ"ד בעינן מקום מסויים, כדאמרינן [ב"ב קנ"ו ע"ב] צפונו לפלוני ועמו מאה צאן דרומו לפלוני ועמו מאה צאן וכו'. וכ"כ הר"א ב"י בשם הרב אבן מגש ז"ל וז"ל, שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ואע"פ שנתן לו כל נכסיו, דכיון ששייר קרקע כל שהוא סתם לא יכיל עבדא לברורי לההוא כל שהו דליקני איהו שאר נכסי, הלכך לא קנה בנכסים ולא מידי, וכיון דלא קנה בנכסים כלום אף לעצמו לא קנה, דלא פלגינן דבורא. וכתב רבנא יוסף הלוי ז"ל כיון דהכי הוא דינא מאן דמקני מידי לחבריה אגב ארבע אמות [קרקע] צריך לסיומי ליה הנהו ארבע, דכיון דלא סיים לו ארבע אמות בפירוש לא קנה, ולהכי אמרינן [ב"ב ק"נ ע"ב] אקנינהו ניהליה אגב אסיפא דביתיה דהוא מקום מסויים. ואע"ג דאמרינן [ב"ב ק"ז ע"ב] חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל חצי שדהו ולוקח נוטל כחוש משום דסיים לו את השדה ולא מהני ארבע אמות סתם אלא הרשאת אגב או פקדון, דהכי שדרו ממתיבתא דאפילו על ארבע אמות שבארץ ישראל סמכינן, דתקנתא הוא כי היכי דלא ליפסיד מאריה חובא או פקדונא. והאי דאמרינן אקנינהו ניהליה אגב אסיפא דביתיה לא היה הרשאה אלא הקנאה גמורה, ומש"ה איצטריך למיפק לאפיה עד תואך, דאי הרשאה הוה [הא] קי"ל [ב"ק ע' ע"א] דשליחא הוה ולא היה יכול להחזיקם לעצמו. ולדידי קשיא לי האי מימרא דמ"ט לא דחי ליה בחצי שדה אני מוכר לך מהאי גיסא להאי גיסא כיון דלא יכיל לברורי, ע"כ. והרבה נחלקו עליו בזה, דההיא דחצי שדה אני מוכר לך קשיא עליה בודאי, והתירוץ שתירץ משום דסיים לו את השדה מ"מ ליתיה, דהא מצי מדחי ליה מגיסא לגיסא וליכא לברורי ואעפ"כ קנה אלא שנוטל כחוש. וטעמא דעבד דלא קנה נכסים ליתה משום דלא יכיל לברורי אלא היינו טעמא משום דלשון כל שהוא משמע מרובה ומשמע מועט ומשמע כל שהוא כלומר כולו כמות שהוא, א"נ כיון דבכלל כל נכסיו נכנסו כל הקרקעות והעבד עצמו וכיון דאמר חוץ הרי פגם הכלל, וכיון שנפגם הכלל מצד אחד כבר נפגם הכל, והוא נפגם גם גוף העבד שהיה בכלל כל נכסיו. וכן פירש דבר זה הר"א בר"ד ז"ל בפירושיו. מ"מ משמע שאף [לפירוש] הרב אבן מגש ז"ל דאילין דכתבין הקניתי לך ארבע אמות בחצרי ואגבן וכו' דדבר מסויים קרינא ביה דלא גרע משדה דקרי ליה סיום. ואין צריך לומר שאם כתב לו הקניתי לך כל נכסי מקרקעי ואגבן מטלטלי שאין לך סיום גדול מזה שהרי הקנה לו כל מה שיש לו, שכמה פעמים שנינו הכותב כל נכסיו לבניו, הכותב כל נכסיו לאשתו, הכותב כל נכסיו לאחרים, וכיון שהקנה הקרקעות כולן בודאי יקנה אגבן כל המטלטלין, אבל אם כתב לו הקניתי לך אחת מקרקעותי ואגבן כל מטלטלי זהו דבר שאינו מסויים.
